כמה מילים על ה"אני מאמין" של גן חיבוקים

בכל ילד יש חידה, משהו שמהווה בשבילנו שאלה. אנו חייבים להסתובב עם התחושה הזאת, שאנו לא מכירים את הכל, תמיד יהיה משהו אצל הילד שלא נבין.

כשילד נולד, הוא מגיע מעולם הרוח והתפקיד שלנו הוא לעזור לו לפגוש את העולם הגשמי בהדרגה. בגלל זה אנו מנסים להיזהר לא להעמיס עליו מבחינת גירויים. לא לתת לו את כל התשובות בבת אחת.

המאמץ שהילד משקיע כדי להיוולד, הוא מאמץ של רצון. זהו החוש הראשון שדרכו הילד פוגש את העולם. אחריו הוא פוגש את חוש המגע.  הוא פוגש את העולם דרך הגוף והעולם פוגש אותו.
בגן חיבוקים, אנו מנסות לקרב אותו לעולם הזה, קודם כל דרך שני החושים האלה.
כך שניגע הרבה בילד וגם נאפשר לו לחקות אותנו בעשייה.

המטרה שלנו, היא להפעיל במשך היום כמה שיותר  את חוש הרצון דרך העשייה, אנו לשים בצק, תופרים או משחילים, משחקים כל מיני משחקים של זריקה ותפיסת כדור, מדקלמים שירים שונים וחרוזים בזמן שמשחקים עם שקית אורז, רוקדים, מוחאים כפיים, מטפסים, הולכים ממקום למקום הרבה פעמים עם משימה מסויימת כמו להביא את הגבינה ואת החומוס למקרר, או לקחת את הזבל שאספנו בחצר לפח, הילדים גם זוחלים דרך המנהרה או מתחת לשולחנות, וכמובן אוכלים לבד בזמן שמכירים את המרקמים והטעמים השונים.

דרך המגע הילד פוגש את הגבול. כך הוא יודע איפה הוא מתחיל ואיפה הוא ניגמר ומתחיל השני. כך הוא חווה את העצמיות. גבולות העור שלו , הם הבסיס לחוויה של האני שנפרד מהעולם.
בגלל אותה סיבה חשוב מאד לשים לילדים גבולות. זה עוטף אותם ונותן להם תחושה של בטחון. ילד שגדל בלי גבולות כי ההורה "לא יודע או לא יכול לעשות זאת" הוא ילד שסובל מהפרעת התנהגות.
בשביל ילד קטן כל דבר הוא גירוי משמעותי, האוויר, הרוח, האור, רעשים ריחות. הוא מתעייף מלעכל את כל הגירויים האלה ולפעמים אנו לא שמים לב ומגישים להם כמה גירויים בבת אחת, דבר הגורם לו עומס. זו אחת הסיבות שבגללן אנו מנסות בגן להפעיל כמה שפחות את הטייפ וכמה שיותר לשיר להם כדי שבעיקר ישמעו את הקול אנושי ממקור ראשון.

המטרה שלנו היא להשאיר את הילד עטוף, כך שלא יהיה חשוף למורכבות של העולם. בכל גיל נאפשר לו להוריד עוד שכבה. כי בגיל הקטן עוד אין לילד את המסוגלות להתמודד עם המורכבות הזאת.
אפשר לראות שבגיל זה הילד מתפעל כמעט מכל דבר, הסיפור הכי טריויאלי וקטן עבורו הוא מעניין. אנו מעוניינים להשאיר אותו שם כי מהמקום הזה הוא מקבל את הכוח לחקור את העולם בגלל המוטיבציה הפנימית שלו ולא בגלל שמישהו כופה עליו.
בהתפתחות של הילד יש שלבים שמתנהלים מאליהם. לא כי אנו עושים משהו. התפקיד שלנו להיות תומכים.
אנו מנסות להגיד להם כמה שפחות "לא", כי ה..לא, סוגר וגם מעורר אצל הילד את המרדנות. ננסה להראות לילד מה כן אפשר לעשות.

 מאחורי ההתפתחות הפיזית יש גם את ההתפתחות הרוחנית והחשיבתית. כשילד מפתח את הגוף הפיזי הוא גם מפתח שרירים במוח.
לפעמים חוסר הפעילות בגיל הרך משפיע בגיל מאוחר יותר, אז רואים שלילד יש בעיות בכיתה א', להעתיק מהלוח או לסיים שורה במחברת.
למשל כשילד זוחל הוא מפתח גם את האונות של המוח.
כל דחיפה קדימה באה על חשבון משהו אחר, בגלל זה אנו ננסה לתת לו סביבה שמתאימה לצרכים שלו.